כי תשא
איך מתחילה הסליחה
הארת השבוע
מאת קארי וואטקינס, מנהלת קהילת אור הלב ארה”ב
פרשת השבוע - סיפור חטא עגל הזהב - הוא סיפור על קרע, על הפרת אמונים חמורה. הוא גם טומן בחובו שיעור בלתי צפוי על טבעה של הסליחה
הרבי מפיאסצנה מצביע על סמיכות מעניינת בדרשה ב'אש קודש'. כמה פרקים קודם, אמר אלוהים למשה: 'הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי.' (שמות כ"ג, כ'). לאחר שהעם סוגד לעגל הזהב, ואלוהים סולח לנו, הוא אומר: 'פָּנַי יֵלֵכוּ, וַהֲנִחֹתִי לָךְ ' (שמות ל"ג, י"ד), ולא שולח עוד מלאך אלא מוביל ישירות את העם. מה הוביל לשינוי זה ב’פרוטוקול’? בכל חג אנו מכריזים על יכולתו של אלוהים לסלוח על ידי אמירת 'נושא עוון'. הרבי מפיאסצנה מצטט את קדושת לוי, לפיו 'נושא' יכול להיות גם במשמעות של להרים או לסחוב, מה שאומר שאפשר לפרש את 'נושא עוון' כאלוהים לוקח על עצמו את חטאינו. לכן, אומר הרבי מפיאסצנה, אלוהים, ולא מלאך, בחר להנהיג אותנו. אלוהים אסף את חטאינו
זהו מודל יפהפה לסליחה, המראה לנו את האופן שבו סליחה למישהו אחר (או לעצמנו) מתחילה בלאסוף. לעבור דרך השלבים של האשמה והדרה לעבר עתיד מתוקן שיכול להכיל מורכבות רבה יותר - זה יכול להיות קשה מאוד. כדי לעשות זאת, עלינו להתחיל, במובן מסוים, לאסוף את העוון, את הקרע, לקרב אותו לעצמנו - לראות מה קרה, לשים לב איך זה משפיע עלינו, לוותר על התקווה לעבר טוב יותר, ולהבין מה עלינו לעשות כדי לנוע אל העתיד. סליחה אינה אומרת שמה שקרה היה בסדר, או שצריך לאפשר לו לקרות שוב; אלוהים בוודאי מעולם לא אמר שעגל הזהב היה 'בסדר'. סליחה היא כניסה למערכת יחסים עם הסובייקטיבי, הרחק מאיך שהדברים היו צריכים להיות ולכיוון של איך עכשיו הדברים ואיך הם יכולים להיות. אלוהים אסף את חטאינו והניע את כולנו קדימה
