צו
מה המשימה של כל אחת ואחד מאיתנו
הארת השבוע
מאת הרבה ד”ר מירה נשמה וייל, מורה באור הלב
בפרשת צו אנו קוראים על סדרה של טקסים שנראית די רחוקה מחיינו הרוחניים כיום: בתיאור הדרך בה אמורים אהרן, הכהן הגדול ובניו, להקריב קורבנות, אומרת התורה כי לאחר שחיטת החיה יש להניח חלק מדמה על חלקים מסוימים בגוף הכהן
'וַיִּשְׁחָט--וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִדָּמוֹ, וַיִּתֵּן עַל-תְּנוּךְ אֹזֶן-אַהֲרֹן הַיְמָנִית; וְעַל-בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית, וְעַל-בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית.' ויקרא, ח' כג
טקסים הם רמז לסמליות עמוקה יותר
במסורת הרוחנית היהודית, הצד הימני מסמל פעולה. עבור הפרשן מהמאה הראשונה פילו מאלכסנדריה, ביצוע הטקס על האוזן, היד והרגל, הוא תזכורת עבורנו 'להיות טהורים במילים ובמעשים ובאורח חיינו; שכן מילים נשפטות על ידי שמיעה, היד היא סמל הפעולה, והרגל העלייה לרגל של החיים.'
תרגולים רוחניים יהודיים יכולים לעזור לנו לטהר את המחשבות, המילים והמעשים שלנו, כדי שנוכל לחיות ממקום של מודעות והתכוונות. כל שעלינו לעשות, הוא לשים לב למשמעות שכבר קיימת
כיום, אין בית מקדש, ולכן אין קורבנות להקריב. ה'עבודה' הפכה לתפילה, וזו הפכה להיות המשימה של כל אחד ואחת מאיתנו
עבודת הלב, היא תרגול של מיינדפולנס. תרגול מיינדפולנס הוא לא רק לשבת ולעשות מדיטציה. מדובר גם במחויבות להתנהגות אתית בחיי היומיום. לשם כך, מעשים וחפצים יכולים להיות תזכורות לנוכחות ולמחויבות שלנו לערכים שלנו
רוב הטקסים היהודיים יכולים להיות תזכורות כאלה, כאשר אנו משתמשים בהם ככאלה. כאשר אנו מחדירים למנהגים היהודיים משמעות, הפעולות שלנו, טקסיות או רגילות, יכולות להיות הזדמנות לתרגל קשיבות וצמיחה רוחנית
