ָּבָּלָק
הארת השבוע
:מאת הרבה אריאל הנדלמן, מורה באור הלב
פרשות 'חֻקַּת' ו'בָּלָק' נקראות השנה בלוח זמנים שונה בישראל ובחו"ל. אני רוצה לחבר ביניהן באמצעות תמה שאקרא לה 'העצירה המקודשת'. לפנינו שתי סצינות אייקוניות. בפרשת חֻקַּת, משה מכה בסלע בזמן שהעם זועק למים. מרים זה עתה נפטרה. העם צמא. אלוהים אומר למשה לדבר אל הסלע, אך במקום זאת הוא מכה בסלע ברגע של תסכול וחוסר סבלנות
בפרשת בָּלָק, הנביא בלעם (להבדיל) נמצא בדרכו לקלל את עם ישראל. האתון שלו ממשיכה להסתובב ולסטות מהדרך. הוא מתסכל. הוא מכה את האתון
כל אחת מהסצינות הללו היא דוגמה לגירוי ותגובה , ללא שום מרווח ביניהם. הגירוי של התסכול מוביל לתגובה התנהגותית ללא כל מרחב באמצע, מה שמוביל לתוצאות פוגעניות
אבל אנחנו יכולים להתעורר לחיים דווקא בתוך המרחב הזה. התרגול שלנו מעניק לנו במתנה בדיוק את המרחב הזה – בין מה שקורה לנו לבין הדרך שבה אנחנו בוחרים להגיב. זוהי המתנה של 'העצירה המקודשת'. אם נרתום את העצירה המקודשת הזו, יהיה לנו רגע להבחין כיצד להגיב בתבונה לרגע הנוכחי, אפילו בעיצומם של תסכול וקושי
שנזכה להתברך בעצירה המקודשת בשבת זו
