הארת השבוע - תולדות
מאת: דניאל ברין
הבארות של אברהם כירושה רוחנית
בפרשת השבוע, תולדות, אנו קוראים
"וישב יצחק ויחפור את בארות המים"
יצחק חפר מחדש את בארות המים שחפר לפניו אברהם אביו, וקרא להן בשמות, כשמות אשר קרא להן אביו לפניו. אז מה בעצם קורה כאן
יצחק חוזר לבארות של אביו, ומפנה את מה שסתם אותן וחסם את "המים החיים" מלזרום. הדימוי הזה הוא מטאפורה יפהפייה לתרגול משתי סיבות. הראשונה היא שתרגול עצמו דומה מאוד לחפירת באר. אנו נכנסים אל תוך עצמנו וממיינים את מה שחוסם אותנו - באמצעות התבוננות במחשבות, בסיפורים וברעש שלפעמים עומדים בדרכנו לחוות שמחה עמוקה יותר, אהבה וחיבור
יש כל כך הרבה דברים שיכולים לעמוד בדרכנו כאשר אנו מבקשים להתחבר לטבע האמיתי שלנו, והתרגול מאפשר לנו לפנות את הפסולת הזו כדי ש"המים", מי נפשנו, יוכלו לזרום
הסיבה השנייה שפרט זה בפרשה כל כך משמעותי היא, שאנו חיים בתקופה שמקדשת את החדש. יש כל כך הרבה דגש על יצירה, חדשנות והתחדשות
פרשת תולדות באה ומזכירה לנו ששימור והמשכיות, גם הם עבודה קדושה. כאשר אנו יושבים במדיטציה, אנו ממשיכים את אותם תרגולים מהותיים שהחלו אבותינו. אנו מכבדים את השמות הישנים של הבארות שהם חפרו. ובאותו הזמן, אנו מפיחים בים התרגולים הללו חיים חדשים, משמעות חדשה ותכלית חדשה על ידי הבאתם אל ההווה ושימורם עבור אלו שיבואו אחרינו. בדרך זו, התרגול מחבר אותנו לשרשרת מתמשכת בזרם הבלתי פוסק של המסורת שלנו
השבוע, בכל פעם שתשתו מים, אני מזמינה אתכם לקבל אותם כ"מים חיים". ולהבין שברגע שבו המים פוגשים את שפתיכם, זוהי בעצם העבודה של יצחק הפוגשת את שפתיכם. ובשבת הזו, מי ייתן והתרגול שלנו יהיה באר שאנו חופרים בה מחדש, הנושאת את המים החיים של אבותינו אל תוך הרגע הזה, ושומרת עליהם עבור אלו שיבואו אחרינו
מחברים עבר, הווה ועתיד בבת אחת. אמן ושבת שלום