תזריע מצורע
הארת השבוע
מאת זק ניומן, מנהל התוכניות באנגלית באור הלב:
"פרשת השבוע הכפולה תזריע-מצורע מפרטת נגעים וטומאות שיכולים לפגוע בעור, בבגדים ובבתים. כאשר כהן מכריז על טומאת עור, האדם הנגוע נשלח אל מחוץ לקהילה למשך שבעה ימים. נאמר לנו שיש זמנים בהם אנו טהורים, ויש זמנים בהם אנו טמאים
כשקראתי זאת, התחלתי להרגיש מתח זוחל בגופי ובנפשי. שרירים נרתעים ומתהדקים. מחשבות צוברות מהירות. אני מתאמץ להסביר את מה שאני קורא, מטיל ספק ברלוונטיות שלו, ומרגיש בסתירה
עם הזמן, התרגול שלי משיג אותי. אני מבין שאני לא מאוזן. אני פונה אל מה שנוטה לתמוך בי בחזרה לשלווה: נשימה מודעת, הרגשת מרחב האדמה שמתחתיי, הרפיית השרירים עם הנשיפה. אני מרשה לעצמי להיות לא בטוח, לא יודע אם וכיצד להבין את התורה הזו. חמלה עולה, כלפי עצמי בתוך המבוכה הזו: חפצה להתחבר ולהתיישר עם חוכמה עתיקה, וחפצה גם להיות אותנטית ובעלת יושרה כאן ועכשיו
במרחב רך יותר, כשאני כבר לא מתאמץ לחבר הכל יחד - כשאני נושם עמוק באי-ודאות שלי - ובכן, אחרי זמן מה, אני מתחיל לשמוע אפשרויות יפות יותר מפרשות השבוע הללו. הן מציעות את עצמן ברסיסים ולא במשפטים שלמים, יותר שירה מפרוזה. הייתי מחמיץ אותן אם הייתי מתעקש על הסברים מלאים
אני שומע את הפגיעות של גופנו. את ארעיות החפצים שעליהם אנו נסמכים מדי יום. את היתרונות העמוקים של זמן המושקע בנפרד. בהצעה שהנגעים הפיזיים והחומריים הללו הם תנאים שניתנו מאלוהים, אני שומע את הטבע הבלתי נפרד של חיינו הרוחניים מהעולם הגשמי
במצורע אנו פוגשים את הפזמון החוזר 'טמא עד הערב'. בתחילה, דעתי נתקלת במילה טמא. כשאני משחרר את המתח ומאפשר אמביוולנטיות כנה סביב טהרה וטומאה, אני מתחיל לשמוע את הביטוי גם בדרך אחרת. אני שם לב שדווקא הערב הוא הזמן שבו הטהרה הושלמה. אני שומע את כוח הריפוי של החושך
כשאנו משתחררים מתגובתיות ושיפוטיות, אנו מוצאים יותר מקום בתוכנו, ואנו חופשיים לבחור בדרכנו. אנו זמינים לקבל ללא כפייה את התובנות והקשרים שנלחשים לנו מתקופות אחרות, מתחת למה שצורם ושונה, או דרכו
מי יתן שנבורך בבהירות ובביטחון להבחין מה לשמר ולקדם, ומה לשחרר. מי יתן שנמצא חוכמה בכל הכיוונים
