אחרי מות - קדושים
הארת השבוע
מאת קארי וואטקינס, מנהלת קהילת אור הלב ארה”ב
המציאות של אלוהים אחד היא מרכזית ביהדות, ואי עשיית אלילים או עבודת אלילים היא אחד העקרונות האיתנים ביותר שלנו
בזמננו, זה נראה די קל ליישום. אל תעשה חפץ ותעבוד אותו; זה בסדר, ממילא לא התכוונתי! לפי האיזביצה (רבי מרדכי יוסף ליינר) מהמאה ה-19, הימנעות מעשיית פסל אליל יצוק דורשת יותר תשומת לב מכפי שאנו עשויים לחשוב, ותרגול תשומת לב כזו יכול להוביל לצמיחה רוחנית עשירה: 'וגם באדם ימצא שירגיל את עצמו בהנאת עוה"ז אף בהנאה קטנה עד שלא יוכל לפרוש ממנה זה יקרא מסכה' (מי השילוח קדושים)
כאשר אנו מתרגלים להנאות העולם, ללא פרספקטיבה או הפרדה, אנו נופלים לעבודת אלילים
אם כן, כיצד נימנע מעבודת אלילים זו? האם עלינו להפוך לסגפנים ולהימנע מהנאה עולמית לחלוטין? כלל וכלל לא, אומר האיזביצה. אלא, 'רק בכל דבר הנאה שיגיע לאדם צריך לסלק את עצמו מכל נגיעותיו, ובאם אחר סילוק והסרת נגיעותיו עוד ישאר לו זה החשק אז ידע בברור כי מאת ה' היא'. הנאה אמיתית מהעולם הזה היא אלוהית. כדי לראות בבירור מתי אנו עובדים אלילים ומתי אנו בקשר עם האלוהות, עלינו להרהר בהרגלים שלנו. אם השמחה שלנו עמוסה בהיאחזות, בחוסר יכולת להיפרד מאובייקט ההנאה, בדרך ראייה קבועה ונוקשה, אזי אנו עוסקים בצורה מסויימת של עבודת אלילים. אם אנו יכולים לגעת בשמחה במשהו שהוא יותר חופשי ולא קשור אלינו כאינדיבידואלים, אלא חלק מהזרימה הגדולה של החיים, אזי הנאה זו יכולה להיות קדושה. המשימה שלנו היא לשים לב להבדל ולכוון את עצמנו לעבר שמחה חופשית ומשוחררת יותר. מאחלת לכם שבת של עונג בלתי מוגבל
