בהר בחוקותי
הארת השבוע
מאת רבי לורן טוכמן
וְהָאָ֗רֶץ לֹ֤א תִמָּכֵר֙ לִצְמִתֻ֔ת כִּי־לִ֖י הָאָ֑רֶץ כִּֽי־גֵרִ֧ים וְתוֹשָׁבִ֛ים אַתֶּ֖ם עִמָּדִֽי, ויקרא, כ"ה, כ"ג
פרשת בהר, לאחר שלמדנו את החוקים המורכבים של שנות השמיטה והיובל, מזכירים לנו שאנחנו בסך הכל זרים, רק עוברי אורח. בסופו של דבר, הארץ היא של האלוקים. אנו תושבים זמניים. תחושת הבעלות שלנו היא ארעית. אנו חלק משדה שהוא הרבה יותר רחב ועמוק מכפי שאנו יכולים לתאר לעצמנו
ארעיות היא חלק יסודי בתרגול שלנו. ההכרה בכך שהשינוי נוכח תמיד מאפשרת לנו להתקרב אל מה שיש כאן ועכשיו, בידיעה שבסופו של דבר זה לא יימשך, לא יכול להימשך
כשאנו מתיישבים לתרגל, אנו עשויים לשים לב שאיכות תחושות הגוף נמצאת בתנועה מתמדת. הגירוד המעצבן הזה עולה וחולף. הטמפרטורה בחדר משתנה. כך גם הצליל עולה וחולף. איננו צריכים ללכת לאיבוד במה שנעים או כואב
במקום זאת, אנו יכולים להרפות, למצוא שחרור בידיעה העמוקה שאנחנו בסך הכל תושבים זמניים, רק עוברים אורחים
אם נקשיב להזמנה של הפרשה שלנו לשחרר ולהרפות אל האמת העמוקה הזו של החיים והתרגול, אנו עשויים למצוא קצת מרחב, קצת קלות וחופש עמוק
מלמדים אותנו שהארץ לעולם לא תימכר לצמיתות, כי בסופו של דבר הכל חוזר למקור. כשאנו נפתחים לכך, אנו יכולים לשחרר היאחזות, רצון שהדברים יהיו בדרך מסוימת, אחיזה, כמיהה לשליטה על מה שמעבר לשליטתנו. מי ייתן ותרגול השחרור העמוק הזה יזמין אותנו להניח את המשא העצום והכבד שלנו, אפילו לרגע, ולאפשר למערכות שלנו לחוות קצת מנוחה, כפי שאנו מוזמנים בנדיבות לעשות השבוע
