אמור
הארת השבוע
מאת אריאל הנדלמן, צוות אור הלב
פרשת השבוע 'אמור', מכסה תחומים רבים, בעיקר הנוגעים לעבודת הכהנים בבית המקדש. בלב הפרשה הזו נמצאת מסגרת דיאלקטית לנתיב הרוחני שכדאי לבחון בתשומת לב רבה יותר
מצד אחד, יש לנו את מושג המ֣וּם. מצד שני, יש לנו את מושג הטהרה – טָהוֹר. שניהם, במהותם העמוקה ביותר, מייצגים מצבים רוחניים, ומצביעים על האם אדם יכול להשתתף בטקסי הפולחן של המקדש או לא
אדמו"ר הזקן (הרבי הראשון של חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי) לימד שיהודי צריך לחיות עם הזמן. משמעות הדבר היא שכל פרשת שבוע שהיא, אנו מוזמנים להתמודד איתה ישירות – בזמן שלנו ובחיים שלנו. לכן אנו יכולים לשאול את עצמנו, כיצד מצבים רוחניים אלה מתבטאים בחיי היום וכיצד אוכל לעבוד איתם במיומנות רבה יותר? לעתים קרובות, מצב טהור יבוא אחריו מצב מום וכך הלאה. זה מה שהמסורת המיסטית מכנה רצוא ושוב, או גאות ושפל בשפה יומיומית יותר. כשם שהלב מתכווץ ומתרחב, כך גם מצבנו הרוחני נע בין פתוח לסגור, בין חסום לזורם ומשוחרר. זהו למעשה קצב החיים ושום דבר לא יכול להיוולד בלעדיו
תרגול מדיטציה הוא כלי מועיל מאוד למעבר ממצב מום למצב טהור. ריטריט ממושך הוא כלי מועיל אף יותר. אבל מה כאשר אנו פשוט מנסים לעבור יום עמוס, לא מבקשים להקריב את מיטב הצאן והבקר שלנו, אלא רק מנסים לקבל את ההחלטות הנבונות מרגע לרגע? אנו יכולים לבחור לקחת הפסקה מקודשת, להניח יד על הלב, ולקחת שלוש נשימות עמוקות. אנו יכולים להזכיר לעצמנו שלכל רגע יש פוטנציאל טהור כי זו האמת של מי שאנחנו מנקודת מבטה של הנשמה. אנו יכולים להזכיר לעצמנו את כל הכלים העומדים לרשותנו, ושזה בסדר להיות במצב של מום. כי כל מום טומן בתוכו טוהר, שרק מחכה להתגלות
