קֹרַח

הארת השבוע
מאת זק ניומן, מנהל תוכניות אור הלב באנלית

פרשת השבוע שלנו היא שיעור בעדינות. קורח, בראש 250 מנשיאי העדה, קורא תיגר על מנהיגותם של משה ואהרון: 'כי כל העדה כולם קדושים, ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'? (במדבר ט"ז:ג')

זו שאלה הגיונית. שוויון הוא יפה וצודק. אז במה טעה קורח? גדולי החסידות מסבירים שהתורה קשורה למספר שלוש: היום השלישי לבריאה, והאלף השלישי בלוח השנה שלנו, שבו התרחשה ההתגלות בסיני. בסימבוליקה של מסגרת מיסטית זו, המספר אחד הוא חד-נקודתי, ללא מקום למגוון. המספר שתיים הוא יריב: אחד נגד השני. המספר שלוש אינו מבקש לטשטש את כל ההבחנות. הוא אינו מבקש למחוץ הבדלים ולהפחית שתיים לאחד. אבל הוא גם לא נתקע בהבדל. הוא חורג מעבר ל'או/או', ומציג יסוד שלישי אשר, כפי שמסביר הרבי מלובביץ' בלימוד לפרשת השבוע, 'מבטא את מושג השלום: קיומן של שתי יישויות שונות או אפילו קוטביות, אך בתוספת אלמנט שלישי, מאחד, המכיל וחודר את שתיהן, מביא אותן להרמוניה זו עם זו על ידי הגדרת מהותן המשותפת והיעד שלהן – וכן את תפקידיהן בהגשמת מהות זו והשגת מטרה זו – ובכך גם ביחסן זו לזו.' תגובתו של קורח למציאות של שוני היא אלימה. הוא הופך את זה לבעיה ומבקש למגר אותה לחלוטין. לימוד התורה עדין יותר: שוני הוא חשוב, מעשיר ומייצר יחסים, ואסור לנו לעצור שם. אסור לנו לשכוח שמעבר לכל ההבדלים יש משהו משותף. מעבר לשניים יש שלושה, שהוא שלום

קורח זוכה לכבוד בכך שפרשת השבוע נקראת על שמו. זוהי הכרה בחוכמה ובטוב שבתשוקתו לשוויון ובמאמציו לשפר את החברה בה הוא חי

ובסופו של דבר, באחד הדימויים המרשימים והמפחידים ביותר בתורה, האדמה נפתחת ובולעת אותו. הוא הופך לחלק מהאדמה. לאדמה, הקרקע המשותפת תחת רגלינו, יש כאן את המילה האחרונה. מתחת לכל הבחנה מסתתר מכנה משותף בסיסי

לפעמים ברגעי הקושי הגדולים ביותר אנו מעריכים זאת יותר מכל. כשהדברים נעשים קשים באמת, אנו יכולים לשחרר את החלוקות היומיומיות. אנחנו רק רוצים להיות יחד, בתמיכה ודאגה הדדית

קורח מלמד אותנו את מלכודות ההפשטה. בחיוניות ובמלאות, בואו נכבד את ההבדלים בינינו, את תפקידינו השונים במצבים שונים במהלך כל יום ובמהלך חיינו. ומי ייתן וכוחו של הסיפור הזה ישמור על הכרה מתמשכת בשלמות הרחבה יותר המכילה את ההבדלים, במרחב ובכבוד, באומץ ובאהבה

שבת שלום מאור הלב