הַאֲזִינוּ
הארת השבוע
מאת אריאל הנדלמן, צוות אור הלב
אנו מוצאים את עצמנו בפרשה הלפני אחרונה של התורה, בשבוע שבו אנו מקבלים בברכה גם את האור החדש של שנה חדשה. בעיצומו של הנאום האחרון של משה לאבותינו, אנו מתבקשים להאזין כאן ועכשיו, הַאֲזִינוּ - כתוב בלשון הווה. בפרשה יש הרבה דימויים אלימים וכועסים, ותיאורים רבים עד כמה קשה להיות עם נודד, במסע, המנסה לשמור על האמונה.
חמשת חומשי התורה כולם הם למעשה מסע ארוך אחד שמסתיים לפני שאנו מגיעים בפועל ליעדנו. למשה נאמר, בסצנה שוברת לב, כי לא יגיע לארץ המובטחת, הוא ימות לפני שכולנו נגיע. 'כִּ֥י מִנֶּ֖גֶד תִּרְאֶ֣ה אֶת־הָאָ֑רֶץ וְשָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א תָב֔וֹא אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃' (דברים, ל"ב, נ"ב)
במילותיו של הרב אברהם יהושע השל, 'אמונה אינה היצמדות למקדש אלא עלייה לרגל אינסופית של הלב.' אולי זו התרופה עבורנו בחיינו כרגע כשאנו מתמודדים עם הפרשות האחרונות הללו, במסעותינו שלנו, בעולם שמרגיש יותר ויותר לא יציב ולא בטוח. בסופו של דבר, אנו נמצאים במסע עלייה לרגל של הלב, שיש לו יעדים רבים ואין לו יעדים כלל, ושמבטיח לנו שיש יציבות שניתן למצוא בקרקע הפורייה של התרגול שלנו ובחיבורים למה ולמי שאנו אוהבים
היעד האמיתי היחיד הוא הרגע הנוכחי, שאליו אנו נוסעים ומגיעים, ללא הרף
כשאנו מתקרבים לסיום המסע של השנה החולפת ומתחילים שנה חדשה, מי ייתן ונקשיב עמוקות ובסקרנות רבה לליבנו, כשהוא מזמר לנו במסע הזה של עלייה לרגל. מי ייתן והתרגול שלנו יחזיק אותנו ביציאתנו ובהגעתנו המתמדת, ומי ייתן ונשאר פתוחים מספיק כדי להאזין ולהיות מופתעים ממה שיתגלה לנו בדרך
