מִקֵּץ

הארת השבוע
מאת גלית טולדנו, מנכ”לית אור הלב

פרשת מִקֵּץ — הפרשה האחרונה בחייו של אבי, תמיד מעוררת בי גילוי חדש. אולי כי סיפורו של יוסף הוא סיפור שכולנו מכירים, רגעים שבהם משהו נשבר, ואנחנו כבר לא אותו אדם שהיינו, במיוחד לאחר השבעה באוקטובר כשהתעוררנו למציאות של ערעור וחוסר ודאות, שבר, הלם וכאב עצום של שנתיים מדממות

יוסף עובר בגידה, עקירה, שנים של בדידות וחוסר ודאות. זה הסיפור האנושי של טראומה. אבל התורה מציעה דרך אחרת להסתכל על השבר

כשיוסף מתגלה לאחיו ואומר: 'לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי הָאֱלֹהִים' (בראשית מ”ה ח). הוא לא מוחק את הכאב. הוא פשוט מפסיק לתת לו להגדיר אותו. רש״י מסביר שיוסף מבין שיש כאן סיפור רחב יותר. זה רגע של חופש

המאור עיניים מזכיר שהירידה למצרים היא 'בירור ניצוצות' — שבמקומות החשוכים יש משהו להאיר. השפת אמת מדבר על היכולת של יוסף להאמין גם כשיש הסתר. ורבי נחמן מזכיר שגדילה אמיתית מתחילה בשבר

כשאני מסתכלת על יוסף דרך עיני המדיטציה, אני רואה אדם שיודע לשבת עם הכאב שלו, לנשום לתוכו, לא למהר להתרחק ממנו. מתוך המפגש הזה — משהו חדש נולד. בהירות. חיבור. לב שמסוגל שוב לפגוש אחרים

ובתוך המציאות של ישראל היום — מדינה שנמצאת בתוך טראומה — דמותו של יוסף הופכת למורה. הוא מזכיר לנו שהכאב שלנו אינו סוף הסיפור. שיש בתוכו גם תנועה של חיים. שאפשר להפוך קושי למשמעות, ופצע למקום שמגדל חמלה

זהו שיעור גדול בשבילי שיש בו הרבה אופטימיות שאפיינה את אבי ז”ל, שלמרות הקשיים והאתגרים תמיד ראה את ההזדמנות ואת הצמיחה האפשרית. מי יתן וכולנו נמצא בתוכנו את יוסף ונצמח מקושי וכאב להארה גדולה

שבת שלום וחג חנוכה שמח מאור הלב