כִּי תִשָּׂא
הארת השבוע
מאת רונן גרדוול, בוגר התוכנית להכשרת מורים של אור הלב
אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל (שמות ל״ב, ד׳)
"בפרשת כִּי תִשָּׂא אנחנו קוראים על משה שעלה להר סיני כדי לקבל את לוחות הברית. הוא התעכב זמן־מה מלשוב, ובני ישראל, שנעשו חרדים וחסרי סבלנות, יצרו עגל זהב להשתחוות לו. הם קראו: 'אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל'. מה קרה כאן? לזוהר יש פירוש מדהים לחטא העגל. הוא מתאר את הסוד שעליו בנוי העולם כחיבור של שתי רמות מציאות: מי ו־אלה. מי קשור למסתורין, לבלתי־נודע, לבלתי־מוגדר ולבלתי־נתפס; ו־אלה קשור לגלוי, למוגדר ולנתפס
שילוב האותיות של אלה ו-מי יוצר את שם ה׳ – אלוהים. ושילוב שני המימדים האלו הוא יסוד החיים והעולם. כאשר בני ישראל קראו: 'אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל', הם ביטאו את תשוקתם לוודאות, מתוך חשש מפני הבלתי־מוגדר, הבלתי־נודע וחוסר הוודאות. אחרי השבוע האחרון אני מניח שגם אתם יכולים להזדהות עם זה
אך התמקדות אך ורק במוגדר, ללא המסתורי והבלתי-נודע, מחטיאה את ה'מי' – אותו מימד אינסופי, הכולל־כל, הבלתי־מוגדר, המהווה חלק בלתי נפרד מהמציאות האלוהית; מאתגר, כן – בהחלט – אך גם עשיר לאין קץ באפשרויות. 'אלה' ללא 'מי' אינו 'אלוהים', וזה לא יסוד החיים והעולם
בתרגול שלנו אנו מפנים את תשומת הלב לאובייקט של מדיטציה — תחושה, צליל, רגש — כאן ועכשיו. אבל מהו אותו אובייקט שנמצא כאן, עכשיו? האם נוכל להביט בו לעומק, מעבר למחשבות ולהגדרות שלנו עליו? האם נוכל לשים לב לאופיו חסר־הצורה, העמום והמשתנה? אולי, כשהתודעה שקטה מספיק, נוכל לחטוף הצצה אל טבעו הבלתי־מוגדר. ואולי נוכל לחוש משהו מן המסתורין
