וַיַּקְהֵל-פְּקוּדֵי
הארת השבוע
מאת גלעד שביט, בוגר התוכנית להכשרת מורים של אור הלב
בפרשות וַיַּקְהֵל - פְּקוּדֵי, בני ישראל בונים סוף סוף את המשכן. לאחר המשבר של חטא העגל, משהו חדש קורה. העם נאסף שוב, אך הפעם כדי לבנות, לא כדי לשבור
הפרשה הזו מונה כל פרט ופרט – כל קרס, כל אדן, כל חוט שהיה נחוץ לבניית המשכן. המילה ' וַיַּקְהֵל' משמעותה - הוא אסף ואיגד. ריפוי מתחיל באיסוף של אנשים מפוזרים, לבבות מפוזרים, חומרים מפוזרים, וגם אוויר, כפי שנראה מיד
התורה מלמדת אותנו שלאחר הכאוס, הקדושה נבנית מחדש דרך תשומת לב, דרך מבנה, ודרך התייצבות עם מה שיש לנו. הזהב והכסף היו חשובים, אך גם הצמר הצבוע. האמן המומחה היה חשוב, אך כך גם מי שפשוט הביא תרומה קטנה
המשכן לא נבנה מתוך שלמות אדירה, הוא נבנה מתוך השתתפות. בקבלה, המשכן נתפס כהשתקפות של הספירות – מבנה שמתעל את הנוכחות האלוהית מהרובד האלוהי המעודן ביותר ועד למציאות הגשמית; מההשראה אל הצורה, מהשאיפה אל ההתגשמות
וגם הרוח שלנו זקוקה למבנה כדי לשכון בתוכו
הנשימה שלנו משקפת את הדפוס הזה. השאיפה אוספת צורה מלמעלה, מעצבת אותה בגוף, ובנשיפה – אנו מביאים אותה אל העולם. כך, כל נשימה היא כמו תרומת חוט למשכן הפנימי שלנו; פעולות קטנות ועקביות של נוכחות שמהן נבנית רוח מחוברת בעולם הזה
אם תרצו, אתם יכולים כעת לקחת שאיפה עמוקה ואיטית דרך האף, אוספים את עצמכם ואת הניצוצות האלוהיים שסביבכם. אתם יכולים לעצור כאן אם תרצו, שהייה עדינה. וכשאתם מוכנים, נשפו לאט, מתבססים בתוך גופכם ובתוך הסביבה שלכם
אנחנו בונים משהו, נשימה אחר נשימה. הפרשה הזו מזכירה לנו שקדושה היא לא רק דרמטית. היא מעוצבת פרט אחר פרט, נשימה אחר נשימה
