עֵקֶב
הארת השבוע
:מאת אביגיל בארי הראל, מורה באור הלב
מורה בבית ספר הביאה פעם לילדים קערה טיבטית. 'בואו נעשה ניסוי', אמרה. 'כשאני מכה בגונג, אל תעשו כלום. רק עצמו עיניים, ותעקבו אחרי הצליל. תראו לאן הוא הולך, לאן הוא נעלם ולאן הוא מתפוגג בתוך השקט. אם תקשיבו בסקרנות, אולי תתקרבו לאלוהים'. הילדים עצמו עיניים והקשיבו. מאוחר יותר חזר אחד מהם הביתה ואמר לאמו: 'אמא, המורה אמרה שאם נקשיב לצליל נתקרב לאלוהים. אבל כשהקשבתי עד הסוף, לא התקרבתי לאלוהים. הייתי אלוהים'. הציווי להקשיב עומד בליבה של מצוות קריאת שמע. בפרשת עֵקֶב אנחנו נתקלים בכפילות הפועל ש.מ.ע: 'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם'. הגמרא (סוכה מו ע"ב) שמה לב לכפילות: 'אם שמוע – תשמע, ואם לאו – לא תשמע'. כלומר, צריך להטות אוזן ולהתרגל בהקשבה כדי לזכות להקשיב. רש"י מפרש את המילה 'היום': 'שיהיו בעיניך חדשים, כאילו שמעתם בו ביום'. התורה מלמדת שהקשבה אינה פעולה חד-פעמית אלא תרגול יומיומי, שמבקש מאיתנו להתחדש ולהיות נוכחים בכל יום מחדש
אבל הקשבה היא לא דבר פשוט. כשמישהו מדבר אלינו, לעיתים קרובות אנחנו לא באמת שומעים אותו. הרצון להוכיח שאנחנו צודקים, לתקן ולנהל את המצב, או לקבל אישור, מפריע לנו להקשיב באמת. כשהשיחה מעוררת בנו אי-נוחות, אנחנו גם נסגרים או עוברים למגננה. הקשבה אמיתית מבקשת מאיתנו לוותר לרגע על העמדה שלנו, ואולי אפילו להשתנות. אולי פתאום משהו בתפיסת עולמנו יתערער, הלב שלנו יתרכך. המשורר מארק ניפו כותב: 'להקשיב פירושו לרכון ברכות קדימה, מתוך נכונות להשתנות על ידי מה שאנו שומעים'. ההזמנה של התורה ליום-יום שלנו היא להיות במרחב הפתוח הזה בתוך המפגשים שלנו עם אחרים. הקשבה כזו יכולה לפתוח את החסימות הפנימיות והבינאישיות שבתוכנו. כשאנחנו לא מקשיבים, המקור היצירתי והרוחני שבתוכנו מתייבש ונחסם, ואנחנו מתחילים לחיות ולדבר מתוך מגננה ומתח. אך כשאנחנו מתרגלים הקשבה - פנימה אל הגוף והחוויה, והחוצה אל הזולת - אנחנו משחררים את המעיין הפנימי, ומאפשרים לחיות לזרום ולנבוע בתוכנו מחדש. לא במקרה, השכר המובטח בתורה על תרגול השמיעה הוא זרימה ושפע טבעי של ברכה: 'וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ' (דברים י"א, י"ד)
דמיינו אדם שתרצו היום להקשיב לו. ראו את עצמכם יושבים מולו, רוכנים כלפיו ברכות, ומניחים בצד את הצורך שלכם להוכיח או לתקן אותו. מתוך המקום החדש הזה, היו סקרנים: מה יגיע? אולי משהו חדש - אצלכם וגם אצלו. מאחלת לכם שבת של הקשבה עמוקה ושלום
