לך לך

הארת השבוע - לך לך

מאת נעמי שיפרין, מורה באור הלב

פרשת השבוע, פרשת לך לך, נפתחת במילים המפורסמות

וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃

(בראשית י"ב, א')

לא אומרים לאברם לאן הוא הולך, אך הוא נקרא לצאת למסע, אל מעבר לכל מה שידוע ומוכר

זה מה שאנחנו עושות ועושים בכל פעם שאנחנו נכנסים לתרגול. אנחנו נחים, אנחנו יושבים, אנחנו יוצאים להרפתקה, החוצה או פנימה. אנחנו לא יודעים לאן אנחנו הולכים. העולם הזה וההוויה עצמה שלנו נמצאים במצב של שינוי תמידי. אנחנו אף פעם לא יודעים מה נפגוש בדרך, ולעולם אין אנו פוגשים את אותו הדבר שוב

התרגול הוא עצם ההרפתקה: לבטוח בדרך, לבוא עם הווייתנו באהבה הולכת וגדלה, בסקרנות, ברצון ובאומץ לפגוש את מה שיש, בדיוק כפי שהוא. אנחנו חוצבים דרכים חדשות בכל פעם שאנו חוזרים לעוגן שלנו, בכל פעם שאנחנו יוצאים מהמוכר, ממולדתנו, מבית אבינו

הכניסה אל תוך המסתורין של החוויה, והעשייה הזו שוב ושוב, דורשות אמון ואמונה. וכאשר אנו עושים זאת, הדרך הופכת להיות הדבר עצמו. התנועה עצמה של היציאה למרחב מבלי לדעת לאן אנחנו הולכים היא ההתהוות שלנו. אנו מתהווים, צומחים, ומתפתחים אל הגדולה והיפה הבאה של עצמנו כאשר אנו מעזים שוב ושוב

לינדזי סקוט כתבה שיר בשם הדרך 

"You don't have to know the way.
The way knows the way.
You don't have to plan the way.
Trust the way, feel your way.
The way knows, the way knows the way."

וכך הדבר גם במסעו של אברם. הדרך יודעת את הדרך. אף על פי שאין הוא יודע לאן הוא הולך, נאמר לו שהדרך מבורכת. אלוהים אומר: "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה." (בראשית י"ב, ב')

מי ייתן ונדע לצאת להרפתקה אל תוך עצמנו: לבטוח בדרך, ולהגיע לידי ידיעה שכל ההתהוות שלכם בדרך הזו היא ברכה בפני עצמה

שבת שלום