מטות-מסעי

הארת השבוע
מאת זק ניומן, מורה ומנהל תוכנית באנגלית באור הלב

אני זוכר שאחד המורים שלי, רוב בורבאה, נהג לומר: 'מה שאנחנו מקדישים לו תשומת לב, אותו אנחנו מגבירים.' זה מזכיר לי את הכוח שיש לנו לבחור לאן לכוון את תשומת הלב שלנו. הערכתנו לכוח הזה מעמיקה עם ההבנה שפעולת הענקת תשומת הלב למשהו, משפיעה על מה שנצפה. היא מגבירה אותו. כשאנחנו מהרהרים, הדאגה גוברת. כשאנחנו שוהים עם מה שנעים, הנעימות גוברת

פרשת השבוע הכפולה, מטות-מסעי, מתחילה בפירוט מורחב ומדויק של הלכות נדרים ושבועות. למה התורה מפנה כאן את תשומת ליבנו? מה היא מבקשת להגביר במודעות שלנו? מילים יוצרות עולמות. אנחנו יודעים זאת מראשית ספר בראשית. שם, זהו האל שדיבורו בעל השפעה כה גדולה. כאן, כשהתורה מתעכבת באריכות על משמעות הנדרים והשבועות, אנו נזכרים שאנרגיה יצירתית עצומה זו זורמת גם דרך מילותינו. אנו נזכרים בטבענו כ'חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל'. לעיתים אנו מייחלים שמילותינו לא ישפיעו, ונדבר בחופשיות, ללא תוצאות. הכוח הפוטנציאלי של המילים שלנו – כל מה שאנו יכולים להשתמש בחיינו כדי לומר – מגיע עם אחריות שעלולה להיות מרתיעה: לבחור את מילותינו בקפידה, להתאפק כשאנחנו לא בטוחים, להשמיע את קולנו

בקריאה חוזרת של קטע זה, משפט אחד תופס את עיניי: 'וה' יִסְלַח־לָ֔הּ'. כשאני ממשיך לקרוא אני מוצא את אותו ביטוי שלוש פעמים בשישה עשר הפסוקים הללו. זה מכה בי כהבטחה ועידוד – כאילו לומר: אל תשכח, יקירי, לצד הכוח והאחריות שהופקדו בידייך, יש גם חמלה וסליחה אלוהית. זה מתעצם בידיעה שדווקא טקסט זה הוא הבסיס למילות כל נדרי, ביטול הנדרים השנתי שדרכו אנו מקבלים ולוקחים אחריות על טעויות הדיבור ההרגליות שלנו, רואים אותן ומחבקים אותן

ואז משהו משתנה. במקום שיתוק של פרפקציוניזם, קפואים מכובד משקל כוחן של מילותינו, אנו מתעוררים לחופש ויכולת, שהיא גם זהירה וגם אכפתית. בהתרווחות ואהבה, איננו חוששים להתחייב התחייבויות גדולות וזהירות במילים שלנו, בדרכים שאנו זקוקים להן, ובדרכים שהעולם זקוק לנו. בהתרווחות ואהבה, אנו מציעים מילה טובה. אולי לזר, אולי לקרובים לנו ביותר. מילה זו עשויה לשנות את כל תחושת חייהם באותו רגע. היא עשויה פשוט לרכך קצת את ליבם. ומי יכול למדוד את ההשפעה האמיתית של לב קצת רך יותר? לאילו כיוונים תנתבו את הכוח שלכם להגיד משהו חדש? מה תביאו לידי ביטוי? אנו עושים כמיטב יכולתנו במילותינו, בדרכים קטנות וגדולות, ואנו מוצאים שלווה, בידיעה שכוונותינו הטובות ומאמצינו מספיקים

שבת שלום מאור הלב