דְבָרִים
הארת השבוע
מאת הרבה ד”ר מירה ניקולסקו, מורה באור הלב
השנה, נפתח את ספר דברים בשבת הנקראת שבת חזון. היא נקראת על שם ההפטרה הנקראת בשבת זו, ממש לפני תשעה באב
חזון משמעותו ראייה. מדוע אנו צריכים חזון דווקא לפני תשעה באב? בתשעה באב אנו מפנים מקום כדי להתאבל על כל מה ששבור, הן בעולמנו והן בתוכנו. אנו בוכים לא בגלל שאנו אוהבים להתלונן. אנו בוכים כי זהו תהליך ריפוי עמוק. כולנו נושאים ונושאות פצעים, ישנים וחדשים, קולקטיביים ואישיים. אולי אנו מרגישים שהם אף העמיקו מאז השבעה באוקטובר. התחברות לעצב וליגון לא רק משחררת אותנו; יש לה גם את הפוטנציאל לחבר אותנו מחדש לשלווה שכבר נמצאת כאן, עמוק בפנים
כאשר אנו מפסיקים להתנגד למציאות או להילחם בכאב שלנו, כאשר אנו מתכווננים לאמת של הרטט של מה שיש, משהו נפתח בפנים. אנו יכולים להתחיל מחדש. אנו יכולים להרגיש שוב יותר חיים
כפי שנהג לומר הרבי מקוצק: 'אין שלם מלב שבור.' מניסיון, הייתי שם יותר מפעם אחת, ואני יודעת שזה נכון. שבר עוזר לטהר את התודעה שלנו; הוא ממיס את החומות הרבות שהוקמו על ידי האגו שלנו ומפשיט אותנו מכל מנגנוני ההגנה שלנו. הטבע האמיתי שלנו יכול אז להתגלות. משהו דומה קורה בתהליך של ריטריט מדיטציה
שבת חזון מזכירה לנו שהבחירה לעבור דרך האבל שלנו היא לא כל מה שצריך. יש משהו שעוזר לנו לנוע דרך מחזורי הירידה הללו לקראת עליות חדשות: חזון. חזון הוא מתנה המוצעת למתרגל/ת הרוחני/ת. הוא מזכיר לנו שאנחנו לא צריכים להסתמך רק על כוחנו ועל אומץ ליבנו. אנחנו לא צריכים רק לעבור דרך האבל. אנו יכולים גם, ואולי בראש ובראשונה, לחזות מראש את השלום שמחכה לנו בצד השני. היום, אולי כולנו זקוקים לחזון יותר מתמיד.
מי ייתן ושבת חזון זו תהיה עבורנו השנה מרעננת וממלאת באנרגיה כמו כוס מים קרים ביום קיץ חם
