וַיֵּרָא

הארת השבוע
מאת מורת אור הלב קארי וואטקינס

פרשת השבוע מתחילה בפסוק 'וַיֵּרָא אֶל אַבְרָהָם בְּאַלּוֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח אֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם' (בראשית י"ח, א'). אפשר לצפות שהתורה תמשיך ותספר לנו, מה אמר אלוהים? מה עשה אלוהים? אבל היא לא. היא משנה לחלוטין את הנושא ואומרת: 'וַיָּרֶם אֶת עֵינָיו וַיַּבֵּט וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו.' (י"ח, ב')

ישנם פרשנים שאומרים ששני הסיפורים האלה קשורים. הדרך שבה אלוהים נגלה לאברהם הייתה דרך שלושת האנשים האלה, שאולי היו גם מלאכים. חלק מהפרשנים שלנו, כולל רש"י, אומרים - לא כך. שני סיפורים שונים לחלוטין. ואז רש"י מפנה אותנו לסוף פרשת השבוע שעבר, שם אברהם נימול בגיל 99. הוא בתהליך החלמה.הוא היה זקוק לריפוי, והנה הוא היה שם, תחת אלוני ממרא, מחלים. כך שהופעתו של אלוהים ברגע זה הייתה מצווה של ביקור חולים שאלוהים מקיים. כפי שמציין הרב זקס זצ״ל, לפעמים כשמבקרים חולים, אין צורך לומר או לעשות הרבה בכלל

אלוהים מדגים לנו זאת בצורה יפה מאוד. כבני אדם, זה יכול להיות מאתגר מאוד. אנחנו אוהבים למלא שתיקות מביכות. וזה יכול להיות קשה מאוד לשבת בלי לדבר. אנחנו נוטים פשוט לרצות לומר דברים כדי שזה לא יקרה, במיוחד ברגעים קשים יותר, כמו כשמבקרים חולים

תרגול המדיטציה שלנו יכול לעזור לנו ללמוד לקבל בסבלנות את השתיקות המביכות האלה ולהחזיק קצת יותר מרחב. אולי לחכות לדבר הנכון להגיד. אולי להיות מסוגלים להבין שאין דבר נכון להגיד ופשוט להציע את הנוכחות שלנו

אנו מטפחים נוכחות בתרגול המיינדפולנס, וככל שאנו מטפחים את הנוכחות הזו בתוכנו, כך אנו יכולים יותר להציע את הנוכחות הזו למען אנשים אחרים ולמען קיום מצוות

שבת שלום מאור הלב