חַיֵּי שָׂרָה
הארת השבוע
מאת מורת אור הלב הרבה לורן טוכמן
בפרשת חַיֵּי שָׂרָה ישנו פסוק יפהפה בו נאמר כי 'וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל.' (בראשית כ"ד, א')
פסוק זה מגיע ממש לפני שאברהם מבקש מעבדו אליעזר ללכת ולמצוא אישה ליצחק, שבסופו של דבר הייתה כמובן רבקה. אך הפסוק הזה מאפשר לנו באמת להתמקם בחוויה של אברהם ומאפשר לנו להכיר בכל הדרכים שבהן האל בירך את אברהם במהלך חייו הארוכים ורבי-השכבות. ברכתו זו של אברהם מוזכרת גם בברכת המזון, הנאמרת אחרי סעודה, כאשר אנו מבקשים להיות מבורכים כמו אברהם, ומבקשים שמי שאיתנו יבורכו כמוהו. אני חושבת שיש כאן משהו יפהפה כהנחייה לתרגול
לפעמים בתרגול המדיטציה, אנחנו רוצים שהדברים יקרו בדרך מסוימת. אנחנו לא עוצרים לעיתים קרובות מספיק כדי פשוט להיות עם מה שיש כאן ועכשיו. אנחנו חיים בתרבות של שאפתנות, אינטנסיביות וגירויים, אבל עצירה כדי לאפשר לעצמנו להיות עם ההנחייה, להיות עם הידיעה שאלוהים ‘בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל’. כך גם ישנם כל כך הרבה מקומות של ברכה בחיים שלנו. המסורת שלנו מזמינה אותנו לתרגל את הכרת הטוב. וכך, בתרגול ובחיים, אנחנו יכולים להיות עם זה. אנחנו יכולים להכיר במה שיש כאן ועכשיו. אנחנו יכולים להכיר בברכות שבחיינו. אנחנו יכולים להכיר בכל מה שיש לנו, ולאפשר לעצמנו ממש להיות שרויים בתוך התחושה הזו של הכרת הטוב
זה מה שאני רוצה להציע, לא רק לתרגול שלנו על הכרית ובתרגול פורמלי, שנוכל פשוט לשבת ולאפשר למה שיש להיות, בלי שנצטרך דבר שישתנה, בלי שנצטרך דבר שיקרה. וגם כשאנחנו ממשיכים בחיינו - איך נוכל לשמור על תחושת הכרת התודה בראש מעניינינו? גם כשהחיים שלנו נעשים עמוסים, כאשר באופן בלתי נמנע דברים לא הולכים כפי שתכננו, וכאשר קשיים שונים מתעוררים, כפי שהם תמיד מתעוררים בחיים האנושיים שלנו
בדיוק כפי שאברהם איפשר לעצמו להיות עם הברכות שאלוהים נתן לו – מי ייתן ונמצא זאת בחוויה שלנו
