שְׁמוֹת

הארת השבוע
מאת נעמי שיפרין, מורה באור הלב

השבוע אנו מתחילים את ספר שְׁמוֹת בפרשת שְׁמוֹת. בפרשה זו אנו פוגשים את תחנוניהם של בני ישראל בעודם חווים את השעבוד במצרים; אנו פוגשים את סבלם ואת תגובתו של השם: 'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' (שמות ב', כ"ה)

הוא רואה אותם והוא מגיב – הוא עונה למשה מתוך הסנה הבוער

הבעל שם טוב מלמד אותנו שהסנה הבוער שבוער ואיננו אוּכָּל, הוא רמז לחוויה שלנו כעם ישראל בגלות. הוא אומר שישנה אש של סבל, אך הנשמה אינה נאכלת. אם כן, מה משמעות הדבר ומהי השפעתו על התרגול שלנו? אנו מוזמנים פנימה, אל תוך הסנה הזה; אנו מוזמנים אל המקומות הנמוכים והחשוכים הללו, מקומות של 'מצרים', מקומות של כאב וקושי

הסנה מזמין אותנו להיות עם החיים בכל מה שהם מציגים בפנינו, גם כאשר מה שהם מציגים הוא כואב וקשה; להיות, כפי שאומר הבעל שם טוב, עם הנשמה – נשמה שאינה נאכלת

בתרגול שלנו אנו מטפחים נוכחות, מודעות, מסוגלות וחיבור לנשמה שלנו ולנשמה האלוקית הגדולה והרחבה. בעודנו מטפחים את החיבור הזה, אנו מפתחים את היכולת להיות עם החיים גם כשהם 'בוערים', ואנו לומדים שאולי אף על פי שהם בוערים, איננו חייבים להיאכל על ידם. כפי שהפרשה מלמדת אותנו – כאשר אנו נשארים שם, במקום ההוא, כאשר אנו נשארים עם הסנה ומקשיבים כפי שעשה משה, אנו שומעים את אשר אומר השם למשה: שיש דרך קדימה, דרך אל מחוץ לגלות

בדיוק כפי שהקול מתוך הסנה אומר למשה שבני ישראל יצאו ממצרים – גם אם עדיין לא ברור איך זה יקרה, ישנה גאולה; גאולה שתבוא מעצם השהייה במודעות, בתוך הבעירה, מבלי לתת לה לכלות אותנו – פשוט להישאר איתה

לכן, אני מברכת אותנו השבוע ביכולת הזו להישאר עם כל מה שבוער בחיינו, עם נוכחות הנשמה – נשמתנו והנשמה האלוקית – עם תודעה ומודעות והערך היקר של החיבור הזה, המעניק לנו תחושה אמיתית שגאולה היא אכן אפשרית

שבת שלום מאור הלב