וָאֵרָא
הארת השבוע
מאת גלעד שביט, מורה באור הלב
פרשת וָאֵרָא נפתחת ברגע של קריסה. משה מביא לעם תקווה, והם אינם מסוגלים לשמוע אותה. התורה מסבירה זאת בבירור: 'מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה' (שמות, ו', ט')
לכן, אם תרצו, אני מזמין אתכם לקחת רגע עכשיו כדי לשים לב לנשימה שלכם. ראו אם אתם יכולים לאפשר לשאיפה להגיע מעט עמוק יותר. אולי לאפשר לנשיפה לרכך את הגוף, לנוח מעט יותר פנימה
כשהחיים קשים או מלחיצים מדי, הנשימה הופכת רדודה, ואפילו בשורה טובה מרגישה בלתי אפשרית. אלוהים מגיב לא בכוח, אלא בנוכחות – בחשיפת שם אלוהי אחר: י-ה-ו-ה. השם הזה עוסק בעבר, בהווה ובעתיד. ממש כמו הנשימה שלנו
אנחנו חשים את הנשימה ברגע ההווה. בכל שאיפה אנחנו בוראים עתיד חדש, תאים חדשים, אפשרויות חדשות. ובכל נשיפה אנחנו משחררים את העבר, מרפים ממה שאינו נחוץ עוד. השם הזה אינו עוסק בשליטה או בגבולות, אלא בנוכחות; בנשימה חיה
הגאולה מתחילה עוד לפני שהחירות מגיעה. בפרשה הזו ישנן שבע מכות. הן אינן רק עונשים, הן 'הפרעות' – שנועדו לרכך לב קשה. בתוך פרעה ובתוכנו.פרשת וָאֵרָא מלמדת שהשחרור מתחיל בגוף. לפני שנוכל לעזוב את מצרים, את המקומות המצומצמים והמכווצים שלנו, הנשימה חייבת להתרחב. וכשהנשימה חוזרת, השאיפה (וההשראה) חוזרת. דעת – הידיעה המגולמת בגוף – חוזרת. ורק אז, החירות הופכת לאפשרית
