בְּשַׁלַּח
הארת השבוע
מאת הרבה לורן טוכמן, מורה באור הלב
עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה (שמות ט"ו, ב)
"הפסוק הזה מופיע בפרשת השבוע שלנו, בְּשַׁלַּח. בעיצומה של שירת הים, בני ישראל שרים בשמחה בעודם חוצים ביבשה, בזכות הנס הכביר של קריעת ים סוף. הפסוק הספציפי הזה מושר לעיתים קרובות מאוד, ומתאפיין במבנה דקדוקי מעניין במיוחד
ועדיין, גם בתוך העמימות הזו, אני מאמינה שיש כאן משהו יפהפה שנוכל לאמץ לתוך התרגול שלנו. 'עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ' – הכוח שלי ושירת האל יחדיו – 'וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה'. הם יהפכו לישועתי, לגאולתי. זה לא מוטל עלינו לבדנו, אפילו ברגע הנס הכי כביר שבני ישראל חוו אי פעם. הנס הזה כה עמוק, עד שבמשך מאות שנים לפחות 'שירת הים' הפכה לחלק מהתפילה היומיומית שלנו, וגם השבת שלנו, פעם בשנה, זוכה לכינוי 'שבת שירה'. ישנה הזדמנות בכל יום בשנה, לא רק השבוע בפרשת בְּשַׁלַּח ולא רק בשבת שירה שחלה כעת, ובוודאי שבשביעי של פסח שבו אנו מציינים וחוגגים את הנס הזה – לחזור לשיעורים שלו. הפסוק משמש לנו כתזכורת לאי-נפרדותנו: לכך שאנו חלק מהעוצמה הזו, מהמרחב הזה, מהאינסופיות הזו, ושאנו קשורים בקשר עמוק לאלוהות
הכוח שלנו ושירת האל שזורים זה בזה. איננו לבד. אנו חלק ממשהו גדול בהרבה, אהובים עמוקות על ידי האלוהות, עד כדי כך שהנס הזה נוצר עבור עמנו
זוהי תזכורת עבורנו ברגעים של צמצום או של תחושת נפרדות, שאנו יכולים לחזור לשיר הזה – שיר של שמחה והלל, ואחרי מאות שנים של דיכוי, שיר של אפשרות. אנחנו יכולים לחזור לפסוק הזה בכל יום. אנחנו יכולים לחזור אליו בכל מוצאי שבת בהבדלה. אנחנו יכולים לחזור אליו בכל פעם שאנו אומרים הלל
הוא עולה לעיתים קרובות כל כך כי הוא מכיל בתוכו את האמת העמוקה של החיבור בינינו, ואת הדרך שבה שירת האל זורמת דרכנו. היא קשורה באופן בלתי נפרד לכוח שלנו. לכן, בעודנו ממשיכים בשבוע התרגול שלנו ובשבת שירה שלנו, מי ייתן ונשוב לכך
אולי נשיר את השורה הזו באחד הלחנים היפים הרבים. אולי נשב איתה – פשוט נשב איתה לעומק – ונספוג את שיעוריה. שבת שלום, שבת שירה שלום. מי ייתן ונזכור ששירת האל והכוח שלנו יחד מובילים לאפשרויות גדולות יותר ולהתרחבות
