משפטים

הארת השבוע
מאת ליאור גרוס

השבוע בפרשת מִּשְׁפָּטִים, אנו קוראים על עקרון הגמול בגין גרימת נזק: וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ (שמות כ"א, כ"ג)

על פי התלמוד (בבא קמא), אין לקרוא את הפסוק הזה כפשוטו. ובמסכת סנהדרין אנו למדים שכל נפש היא עולם ומלואו – אם כך, איך ניתן להמיר נפש אחת באחרת? במקום זאת, בתרגול שלנו, אנו יכולים להבחין בדחף לנקמה ולהחזיק אותו ביד אחת, ובו-בזמן לאפשר לעצמנו להיות 'עיר מקלט' ולהחזיק את הרחמים ביד השנייה. תרגלו את השהות במצבים הללו בתוך הגוף, כך שכאשר הפלדה הלוהטת של הרצון לנקמה עולה, היא תוכל להתמתן במים הצוננים של החמלה

וכפי שאנו יכולים לנהוג בחמלה כלפי עצמנו, הלוואי שנוכל להיות נדיבים גם בהבנה של התורה שלנו. מה אם ה'נפש' המוזכרת בפסוק אינה רק חיי אדם אחד תחת אחר? על פי תורת הסוד, הנפש היא הרובד הראשון של הנשמה, המחוברת לדם ולמה שמחזיק אותנו בחיים. הביטוי 'וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ' יכול להתייחס לחיים הפנימיים של נשמה אחת – נהר של זרמים רבים

ייתכן שהכוונה היא להביא מודעות חיה וערה אל אותו מרחב שבו נמצאים הדחפים הגופניים שלנו. ייתכן שהמשמעות היא להיות בנוכחות תוססת ושופעת באותו מקום בו נמצא הרצון לסיפוק אישי. כשאנחנו מאפשרים לכל הגוונים הללו של הנפש להתקיים באדמה הפורייה של המודעות שלנו, אנו יכולים להבחין בעושר שמתפשט. השבוע, מי ייתן ונכיר בריבוי הגוונים הקיים בכל אחד מאיתנו, ונזכה לגלם את המרחב המאפשר להרגיש את כולם כשהם עולים

שבת שלום מאור הלב