דְבָרִים
הארת השבוע
:מאת רונן גרדוול, בוגר התוכנית להכשרת מורים של אור הלב
בפרשה שלנו כתוב שמשה פותח את ספר דברים 'אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי.' אחרי כל מה שמשה עשה בחייו, למה התורה מדגישה דווקא את שתי המלחמות האלו? השפת אמת רואה במלחמות האלו משמעות פנימית. סיחון ועוג אינם רק מלכים חיצוניים, אלא רמז לכוחות שנמצאים גם בתוכנו. סיחון מלך חשבון מייצג את עולם המחשבה: הסחות הדעת, החשבונות, ההתחשבנויות, והמחשבות שמרחיקות אותנו מן העיקר. עוג מלך הבשן מייצג את עולם המעשה (אדרעי בארמית זה זרוע) – הפעולות, ההרגלים והתאוות שמושכים את האדם אחריהם
כנגד שני הכוחות הללו עומדת קשירת התפילין: תפילין של ראש כנגד המחשבה, ותפילין של יד כנגד המעשה. במילים אחרות, התיקון לקלקול המחשבה והמעשה הוא חיבור והתקשרות
לכן רק אחרי שמשה הכה את סיחון ועוג, הוא היה יכול לדבר אל ישראל באופן שהדברים ייכנסו ללבם. קודם צריך להסיר את החסימות של המחשבה ושל המעשה; רק אחר כך אפשר באמת לשמוע
מי ייתן וגם לנו יהיו רגעים שבהם נצליח לעמוד מול סיחון ועוג שבתוכנו – מול החשבונות, ההתחשבנויות, ההרגלים והתאוות – ולחיות מתוך חיבור, מתוך נוכחות, ומתוך לב פתוח
