שְׁלַח לְךָ
הארת השבוע
:מאת גלעד שביט, בוגר התוכנית להכשרת מורים של אור הלב
פרשת השבוע, פרשת שְׁלַח לְךָ, מספרת את סיפורם של שנים-עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ המובטחת. המילה 'מובטחת' מגיעה מאותו השורש של המילה 'ביטחון'. הארץ כבר הובטחה להם, כבר קיימת מערכת יחסים של אמון, ובכל זאת – גם כשמשהו מובטח, גם כשמדובר במשהו טוב, זה עדיין יכול להיות קשה להיכנס פנימה. כמו דלת של כספת, שקשה לפרוץ אם אין לך את המפתח. המרגלים חוזרים מהארץ המובטחת ואומרים: 'וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם' (במדבר י"ג, ל"ג)
הם ראו נפילים (ענקים) ששיקפו את האופן שבו הם ראו את עצמם. כעת, האתגר לא היה רק הנפילים שעמדו לפניהם. האתגר היה הקטנות שהם נשאו בתוכם
כמה פעמים זה קורה לנו? אנחנו עומדים על סף הזדמנות חדשה, שיחה קשה, שינוי בחיינו, או סוג של התעמקות. כמו בני ישראל, העומדים על גבול הארץ המובטחת. אנחנו עומדים על גבול הלא נודע. ואז עולה קול ואומר: ' אני לא מוכן', או, 'אני לא ראוי', או, 'אני קטן מדי', או, 'זה לא בשבילי', או, 'אני לא יכול לעשות את זה'. בתרגול המיינדפולנס ובעבודה עם הנשימה, אנו חוזרים שוב ושוב לתרגל כדי ללמוד שהמחשבות שלנו אינן בגדר עובדה. רק בגלל שמחשבה מופיעה, זה לא אומר שאנחנו חייבים להאמין בה
המרגלים ראו נפילים והפכו לקטנים. אבל יהושע וכלב ראו את אותם הענקים, והם זכרו משהו עמוק הרבה יותר. הם זכרו מי הם היו
זה עוצמתי מאוד, מכיוון שאנו זוכרים לא רק את המחשבות שלנו. אולי לכל אחד ואחת מאיתנו יש ארץ מובטחת משלו, ארץ מובטחת משלה. לא רק מקום פיזי, אלא דרך מלאה יותר לחיות, לאהוב, לשרת, לדעת
השאלה היא לא האם יש נפילים בדרך או לא. השאלה היא האם אנו פוגשים אותם מתוך מקום של פחד, או מתוך מקום של ביטחון - של הבטחה עמוקה ועתיקה שקיבלנו מאלוהים. ועם זה, אני מזמין אותנו לחזור אל הנשימה, נשמה – שבה שוכנת ההבטחה העמוקה
